חידושי רמב"ן על חולין נ״ט

מהדורה: חידושי הרמב"ן, ירושלים תרפ"ח-תרפ"ט

מקור חולין נ״ט
1 עִיקָּרָא דְּמָרִירְתָּא.
2 אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דַּאֲכַל תְּלָתָא תִּקְלֵי חִלְתִּית אַלִּיבָּא רֵיקָנָא – מִישְׁתְּלַח מַשְׁכֵיהּ. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, וַאֲכַלִי חַד תִּקְלָא חִלְתִּיתָא, וְאִי לָא דִּיתַבִי בְּמַיָּא – מִישְׁתְּלַח מַשְׁכַאי, וְקִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי ״הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
3 אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי מַאן דְּאָכֵיל שִׁיתַּסְרֵי בֵּיעֵי, וְאַרְבְּעֵי אַמְגּוֹזֵי, וְשַׁב בּוּטְיָתָא דְּפִרְחֵי, וְשָׁתֵי רְבִיעֵתָא דְּדוּבְשָׁא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, אַלִּיבָּא רֵיקָנָא – מִתְעֲקַר תַּלְיָא דְּלִיבֵּיהּ.
4 הָהוּא בַּר טַבְיָא דַּאֲתָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, דַּהֲוָה מפסק מְפַסְּקָן כַּרְעִן בָּתְרָיָיתָא, בַּדְקֵיהּ רַב בְּצוֹמֶת הַגִּידִין וְאַכְשְׁרֵיהּ. סְבַר לְמֵיכַל מִינֵּיהּ בְּאוּמְצָא, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: לָא חָיֵישׁ מָר לְנִיקּוּרֵי?
5 אֲמַר לֵיהּ: מַאי תַּקַּנְתָּא? נוֹתְבֵיהּ בְּתַנּוּרָא דְּאִיהוּ בָּדֵיק נַפְשֵׁיהּ. אוֹתְבֵיהּ, נְפַל תִּילְחֵי תִּילְחֵי. קָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב: ״לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן״. קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: ״כׇּל רָז לָא אָנֵס לָךְ״.
6 מַתְנִי׳ סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כׇּל עוֹף הַדּוֹרֵס – טָמֵא, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף – טָהוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כׇּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו – טָמֵא.
7 וּבַחֲגָבִים, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּשְׁמוֹ חָגָב. וּבַדָּגִים, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׁקֶשֶׁת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד. וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין – הַקְּבוּעִין בּוֹ, וּסְנַפִּירִים – הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן.
8 גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בְּהֵמָה – ״כׇּל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְגוֹ׳״, כׇּל בְּהֵמָה שֶׁמַּעֲלַת גֵּרָה – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, וּטְהוֹרָה.
9 וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי גָּמָל, דְּמַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וְאֵין לוֹ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, וְטָמֵא! גָּמָל נִיבֵי אִית לֵיהּ.
10 וַהֲרֵי בֶּן גָּמָל, דְּנִיבֵי נָמֵי לֵית לֵיהּ, וְתוּ, הֲרֵי שָׁפָן וְאַרְנֶבֶת דְּמַעֲלַת גֵּרָה הֵן וְיֵשׁ לָהֶן שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, וּטְמֵאִין! וְעוֹד, שִׁינַּיִם מִי כְּתִיבִי בְּאוֹרָיְיתָא? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: כׇּל בְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה וּמַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וּטְהוֹרָה.
11 וְלִיבְדּוֹק בְּפַרְסוֹתֶיהָ! כְּגוֹן שֶׁהָיוּ פַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת, וְכִדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת – בּוֹדֵק בְּפִיהָ, אִם אֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, אִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר גָּמָל. גָּמָל נִיבֵי אִית לֵיהּ! אֶלָּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר בֶּן גָּמָל.
12 לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא בֶּן גָּמָל? אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמֵי לְבֶן גָּמָל! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְאֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא״, שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מַעֲלֵה גֵרָה וְטָמֵא אֶלָּא גָּמָל, לְפִיכָךְ פָּרַט בּוֹ הַכָּתוּב ״הוּא״.
13 וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם, בּוֹדֵק בְּפַרְסוֹתֶיהָ: אִם פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, אִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר חֲזִיר.
14 לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא חֲזִיר? אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמְיָא לַחֲזִיר! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא״ – שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּפְרִיס פַּרְסָה וְטָמֵא אֶלָּא חֲזִיר, לְפִיכָךְ פָּרַט בּוֹ הַכָּתוּב ״הוּא״.
15 וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם וּפַרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת – בּוֹדֵק בִּבְשָׂרָהּ, אִם מְהַלֵּךְ שְׁתִי וָעֵרֶב – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְאִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר עַרְוָד.
16 לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא עַרְוָד? אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמֵיא לְעַרְוָד! גְּמִירִי דְּלֵיכָּא. וְהֵיכָא בּוֹדֵק? אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב חִסְדָּא: בְּכַנְפֵי הָעוֹקֶץ.
17 סִימָנֵי חַיָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי חַיָּה. חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא לְסִימָנִין! אָמַר רַבִּי זֵירָא:
18 לְהַתִּיר חֶלְבָּהּ, וְהָכִי קָאָמַר: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי חַיָּה שֶׁחֶלְבָּהּ מוּתָּר – כֹּל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קַרְנַיִם וּטְלָפַיִם.
19 רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: יֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם – אִי אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עַל טְלָפַיִם, יֵשׁ לָהּ טְלָפַיִם – צָרִיךְ אַתָּה לַחֲזוֹר עַל קַרְנַיִם, וְקֶרֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶרֶן אַחַת – מוּתָּר.
20 כְּלָלָא הוּא? וַהֲרֵי עֵז, דְּיֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם וּטְלָפַיִם, וְחֶלְבּוֹ אָסוּר! כְּרוּכוֹת בָּעֵינַן. וַהֲרֵי שׁוֹר, דִּכְרוּכוֹת, וְחֶלְבּוֹ אָסוּר! חֲרוּקוֹת בָּעֵינַן.
21 וַהֲרֵי עֵז, דַּחֲרוּקוֹת, וְחֶלְבּוֹ אָסוּר? מְפוּצָּלוֹת בָּעֵינַן! וַהֲרֵי צְבִי, דְּאֵין מְפוּצָּלוֹת, וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר? חֲדוּרוֹת בָּעֵינַן.
22 הִלְכָּךְ, הֵיכָא דְּמִיפַּצְלָא – לָא דִּינָא וְלָא דַּיָּינָא; הֵיכָא דְּלָא מִיפַּצְלָא – בָּעֵינַן כְּרוּכוֹת, חֲדוּרוֹת, וַחֲרוּקוֹת, וְהוּא דְּמִיבְּלַע חִירְקַיְיהוּ.
23 וְהַיְינוּ סְפֵיקָא דְּעִיזָּא כַּרְכּוּז. הָהִיא עִיזָּא כַּרְכּוּז דַּהֲוַאי בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא, דַּעֲקוּר מְלָא צַנָּא דְּתַרְבָּא מִינַּהּ. רַב אַחַאי אָסַר, רַב שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ אֲכַל מִינֵּיהּ, קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ: ״מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ״.
24 שְׁלַחוּ מִתָּם: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, וְהִזָּהֲרוּ בְּרַבֵּינוּ אַחַאי, שֶׁמֵּאִיר עֵינֵי גּוֹלָה הוּא.
25 וְקֶרֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶרֶן אַחַת, מוּתָּר. אָמַר רַב יְהוּדָה: קֶרֶשׁ טַבְיָא דְּבֵי עִילַּאי, טִגְרִיס אַרְיָא דְּבֵי עִילַּאי. אָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּשַׁע אַמְּהָתָא הָוֵי בֵּין אוּנָּא לְאוּנָּא דְּאַרְיָא דְּבֵי עִילַּאי. אָמַר רַב יוֹסֵף: שִׁיתְּסַר אַמְּהָתָא הָוֵי מַשְׁכֵיהּ דְּטַבְיָא דְּבֵי עִילַּאי.
26 אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: אֱלֹהֵיכֶם כְּאַרְיָה מְתִיל, דִּכְתִיב ״אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא״, מַאי רְבוּתֵיהּ? פָּרָשָׁא קָטֵיל אַרְיָא! אֲמַר לֵיהּ: לָאו כְּהַאי אַרְיָא מְתִיל, כְּאַרְיָא דְּבֵי עִילַּאי מְתִיל. אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵינָא דְּמַיחֲזֵית לֵיהּ נִיהֲלִי. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָצֵית חָזֵית לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִיבְרָא, חָזֵינָא לֵיהּ! בְּעָא רַחֲמֵי, אִתְעֲקַר מִדּוּכְתֵּיהּ,
27 כִּי הֲוָה מְרַחַיק אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי, נַיהֵם חַד קָלָא, אַפִּילוּ כֹּל מְעַבְּרָתָא, וְשׁוּרָא דְּרוֹמִי נְפַל. אַדִּמְרַחַק תְּלָת מְאָה פַּרְסֵי, נַיהֵם קָלָא אַחֲרִינָא, נְתוּר כַּכֵּי וְשִׁינֵּי דְּגַבְרֵי, וְאַף הוּא נְפַל מִכּוּרְסְיָיא לְאַרְעָא. אֲמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָּךְ, בְּעֵי רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּלֶהְדַּר לְדוּכְתֵּיהּ. בְּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאַהְדַּר לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ.
28 אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: בָּעֵינָא דְּאִיחְזֵי לֵאלָהַיְכוּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָצֵית חָזֵית לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִיבְרָא
פירוש חידושי רמב"ן על חולין נ״ט
1 מתני': וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא. כך פי' הגאונים ז"ל שאין בכל מיני עופות טהורים דורס וכל עוף הדורס טמא שהוא מכ"ד עופות הטמאים. ובפי' דורס, יש בו מחלוקת שרש"י ז"ל אומר שהוא הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכל ומחזיקו ברגליו שלא ינוד ולא ינטל כולו לתוך פיו ור"ת ז"ל פי' שהוא האוכל עוף כשהוא חי כדאמרינן בפ"ק דניזקין אמר שמואל ארי בר"ה דורס ואוכל פטור טרף ואכל חייב והוינן בה למימר' דלאו אורחה למטרף והכתיב ארי טורף בדי גורותיו וגו' כדאיתא התם. והנכון שהוא הצד ציד והורג אותם במכת הדריס' שדורסן בצפורניו כעין הדרוסה שהזכירו למעלה בנץ הגס ואעפ"י שנסתפקו בהן למעלה מהן אם שלק יש להן דרוסה לומר שמא אינם הורגין בזיהרא שלהם אלא שמנהגם לצוד ולהמית בנקיבת צפורן והרבה מהם צדין גדולים כפלים כעצמן ודורסין אותם ואעפ"י שאין להם דריסה בגדולים.
2 וכל שיש לו אצבע יתירה. פירש"י ז"ל דה"ק ושאינו דורס ויש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור מאחר שיש לו סימנים של טהרה וכ"כ בה"ג והוי יודע שאפשר להתיר אפי' בב' סי' וימנו אותם שאינן בעורב שהעורב ידוע לחכמים ומצוי ביישוב אלא שלא בא התנא לכאן אלא לשנות סימני טהרה שהטמאים והטהורים חלוקים בהן שנה במתני' מה שישנו בבריית' מה נשר מיוחד שיש לו ד' סימני טומאה אף כל כיוצא בהן טהור אבל לידע המותר מן האיסור בפחות מכאן סגי דאינו דורס בחד סי' מכל הני סוגיא סגי כמו שאפרש בע"ה בגמר' וממתניתין לא שמעי' עוף הבא בסי' א' מהו עד שבא רבי חייא ולמדנו דמתני' דומיא דתורין קתני להיתרא.
3 גמל ניבי אית ליה. ק"ל, מאי ניחותא הא ברייתא קתני כל בהמה שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה אלמא כל שמעלת גרה אין צורך לחזור אחר סי' אחר שבידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה היא והאיכא גמל דמעלה גרה וטמא וכשתאמר שיש לו נמי שינים או ניבי קשיא בתרתי. ויש לפ' כך, דמעיקר' קס"ד דהכי קתני כל בהמה שמעלה גרה ובידוע שאין לה שינים למעלה טהורה שלא עלה על הדעת שיכשיר כל שמעלה גרה שהרי הכתוב אוסרו בפי' אלא מכיון שמעלה גרה מחמת חסרון השינים הרי סימניה יותר יפה ומותר ומשו"ה אקשי' אפי' תימא תרתי בעי' מעלת גרה ואין לה שינים אפ"ה יש מהן אסור' כגון גמל ופריק לטעמיה ואמר גמל ניבי אית לי' ואקשי' והרי בן גמל ומהדרינן וליטעמיך והרי שפן וארנבת כלומר כיון דסברת דהא ברייתא דוקא הוא ליקשי לך שפן וארנבת דהא ברייתא במעלת גרה ובלבד היא מותרת שכל שהיא מעלת גרה בידוע הוא שהיא טהורה קתני לומר שאין אתה צריך לחזור אחר סי' אחר ועוד מידי שינים כתיבי להתירה שאתה אומר בידוע שאין לה שינים היה לו לומר בידוע שהיא טהורה אלא ברייתא משבשת' היא והכי תניא כל שאין לה שינים בידוע שהיא מעלת גרה והיא מסימני טהרה ואם מפרסת פרסה היא או שמכיר בן גמל טהורה וכדרב חסדא ובשאלות דרב אחא משבחא ז"ל בפ' שמיני לפנינו ליתא גריס לה הכי וכי כל שמפרסת פרסה בידוע שאין ואין לה שינים ומעלה בידוע שמעלה גרה היא וטהורה.
4 הא דתנן אלו הן סי' חיה כל שיש לה קרנים וטלפים. ואוקי' להתרת חלבה. ק"ל עלה להתר' חלבה ל"ל טלפים והרי אף כל הבהמות כשרות יש להם טלפים. ובתוס' פי' דהכי קתני: אלו הן סי' חיה כשרה וחלבו מותר כל שיש לה טלפים וקרנים שכיון שיש לה קרנים בידוע שהיא חיה עדיין יש לחוש שמא טמאה היא וכיון שיש לה טלפים סדוקות בידוע שהיא טהורה ולא חשש כאן לפ' במעלת גרה למי שאינו מכיר חזיר משום שלא מנה אלא סימני גופה ושנה דרך קצרה א"נ כיון דחיה היא אין לחוש שהרי אין לך מפריס פרסה וטמא אלא חזיר ואיי בחיות כיוצא בו ור' יוסי פליג ואמר כל שיש לו קרנים בידו שהיא חיה וטהורה שאין לך חיה טמאה שיהיו לה קרנים כי הני וההיא דתנן בפ' בא סי' כל שיש לו קרנים בידוע שיש לו טלפים סתמא כר' יוסי היא כך פי' הרב רבי יצחק הצרפתי ז"ל בן הרב ר' מאיר ז"ל ורבי' יעקב אחיו ז"ל פי' דב' סי' קתני דטלפים של חיה אינם דומין לבהמה ובכל חד סגי ור' יוסי סבר טלפים לאו סי' הוא. כל זה כתוב בתוס' ואין פי' זה האחרון כלום מדלא קתני הפרש טלפים לחיה מהו.
5 והרי עז דחדוקות וחלבו אסור. פירש"י ז"ל דקס"ד דהדר ביה מכרוכות ואיכא למידק אי הכי הו"ל למידק כרוכות נמי בעי' ועוד דאמרינן כל היכא דלאו מפוצלות בעי' כרוכו' וחדוקות והדורות ומאי כולי האי בחדוקות לאפוקי משור והדורות לאפוקי מעז סגי והא ל"ק דכרוכו' לאפוקי מעיזא כרכוז שקרניו חדוקו' והדורות אלא שאינם כרוכו' וכך פירש"י ז"ל עצמו אלא הא דק' בכרוכו' לאפוקי מעיזא מעז ומעיזא כרכוז וחדוקות לאפוקי משור סגי ובעל הלכות ז"ל אמר עיזא כרכוז אין בה אלא ב' סי' כרוכות והדורות ולדידיה קשיא בחדוקית והדורות סגי. ושמעתי שמפרשי' כרוכו' דקיימי גלדי גלדי וקס"ד שהן מתקלפי' ואקשי' והרי שור ופרקי' חדוקות בעי' שיהיו אותן כרוכו' מהודקו' ודי זה בזה ואינן מתקלפי' משא"כ בשור דמרפו ברכי ומקלפין הלשון חדוקות כמו חידוק של קירויה דאמרי' לעיל ובפ"ב דעירובין טובם כחדק שמחדקין הרשעים לגיהנם כלומר דוחי' אותם שם ואקשי' א"ה הדרא קושיא לדוכתה שהרי של עז כרוכו' הן אלא שאין שהן חדוקו' ומפרקי' הדורות נמי בעינן כלומר כרוכות שיהיו אותן כרוכו' חדוקות לאפוקי משור והדורות לאפוקי מעז והא דמיבלע חידקייהו והיינו ספקא דעז כרכוז דלא מיבלע חידקייהו ובהכי סלקא שמעת' שפיר. ובתוס' בשם ר"ת ז"ל גרסינן מבוצלות בבי"ת ופי' שפופות כדאמרינן בקידושין מאי משמע דהאי אגם ליש' דבוצלא הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו לנוסחאו' שלנו שכתוב בהן מפוצלות נמי כך מתפרש כמו שאמרו הבקר הפקר וקרן הצבי אינו כן לפירש"י ז"ל הקשו שכל הסי' שמענו חכמים בצבי שאין עורו מחזיק בשרו ושאמרו עליו במדרש שיר השירים שהוא ישן בעינו אחת כולן ישנו באותן שהעולם קורין צבי.